אנחנו נותנים את האהבה שאנחנו רוצים לקבל

הוא מתכנן חופשת סוף שבוע; היא חיכתה למשפט אחד כן. היא כותבת לו כרטיס ברכה ארוך; הוא רצה שפשוט תשב לידו על הספה. שני אנשים נותנים בשפע — ושניהם מפספסים.

הדפוס כמעט אוניברסלי: אנחנו מביעים אהבה בשפה שהכי היינו רוצים לקבל בה. זה מרגיש כמו נדיבות, אבל זה ניחוש — ואחרי כמה שנים, ניחוש יקר.

הפתרון לא רומנטי והוא עובד: לשאול. ועדיף — להשוות תוצאות של מבחן. כששניכם יודעים לנקוב בשפה הראשונה שלכם ובזו של בן או בת הזוג, הפספוסים הופכים לפגיעות בול — ובלי שאף אחד צריך "לאהוב יותר חזק".

שפות אהבה אינן אבחנה, אלא שכבת תרגום. רוב מערכות היחסים לא צריכות עוד אהבה. הן צריכות שפחות ממנה תלך לאיבוד בתרגום.